אִם לֹא נִתְפַּנֶּה לַקּוֹנְפְלִיקְט הַפְּנִימִי שֶׁבְּתוֹכֵנוּ, הַמְּצִיאוּת תְּפַנֶּה אוֹתָנוּ..

מי מאתנו לא סוחב תסביך, קונפליקט, כאב, או איך שלא נקרא לזה? כולנו. הלא אם אנחנו כאן בעולם הזה שכולו הסתר פנים אחד גדול, הרי שנתנה לנו שוב ההזדמנות לגלות מהי האמת של החיים. ולכן עולם לשון נעלם. עלינו למצוא את הנעלם בתוכנו. עלינו לעלות מהעול הנפשי שנדבק לנו לחיים ולהתחיל לחיות באמת. לחיות זה להיות נוכח ברגע הזה. בלי שטיקים, פילוסופיות ונוסחאות למיניהן. לחיות בהווה זה החיים. זה לא קל. אני לא באה להניח כאן משפט וללכת. אני יודעת עד כמה זה מורכב והלוואי זה היה כל כך פשוט להיות ברגע הזה ולהפנים לתוכו אהבה. שזה לדעת שכרגע זה בדיוק מה שאני צריך לחוות בחיי. כל אחד ואחת בדרכו. זה ממש להתאמן בלהזיז את השכל – המחשבות והטרדות ולשוב לרגע הזה. אימון. גוף מעוצב נוצר מאימון, נפש רגועה גם כן. בגוף זה אימון פיזי, ובנפש אימון מחשבתי. העניין היותר מסובך הוא שלא מעט פעמים שאנו כלל לא מבינים שאנו סוחבים תסביך בתוכנו, ולא משנה אם ירשנו זאת מההורים, מהסבים ומדורות קודמים. משנה שזה קיים בנו והעבודה שלנו היא ללמוד ולהשיל את הכובד הנפשי/רגשי הזה מאתנו. איך? להתפנות אליו. משמע: כשם שהגוף חייב לפנות פסולת מתוכו, כך הנשמה מוכרחה לפנות את הפסולת מתוכה. מפני שפסולת זה פסול. כשיש פסולת בנפש יש מעין "סתימה" במערכת במערכת הפנימית/בנפש האדם!! ואם סתום בפנים סתום בחוץ. החיים ״עומדים״ במקום, לא מתקדמים. מחרפן! כולנו מתהלכים עם כאב. כבר דיברנו על זה לא מעט בספר, שכאב הוא האמצעי להתפתח מבחינה רוחנית. ואת הכאב הזה למדנו להסתיר בכל מחיר. ויוצא שאנו משקרים את עצמנו ואת כל העולם. "עלמא דשיקרא" (עולם של שקר) כבר אמרנו. "פה קבור הכלב". אי אפשר עוד להסתיר. באנו למצוא את ההרמוניה בתוכנו ומחוצה לנו. יש קונפליקט עלינו להתפנות אליו אחרת המציאות תפנה אותנו. ואומר, שאם למשל אישה במשך שנים מנסה להוכיח שהיא שווה ויש לה ערך, מה שיקרה במשך שנים רבות היא תעבוד קשה מאוד בעבודה (בעבודות) ותלחם להוציא תארים/תעודות למיניהם ותסכים לספוג יחס מתעלם מצד בעלה. בחורה שכזאת, עליה נאמר שהיא שכחה את עצמה בדרך והדחיקה את כאבה העמוק ביותר שהוא 'לא רואים אותי' 'מתעלמים ממני' ולכן היא הקריבה חיים שלמים רק כדי שיראו אותה, אך האמת הכי כואבת שהיא לא התפנתה מעולם לראות את עצמה. לנוח, להתבונן, להפסיק להוכיח ולרצות, לשים גבול ליחס מתעלם ולשוב ולהרגיש ראויה ושווה. זה להתפנות לכאב ולדלות אהבה מהפנים שלנו, מהקרביים שלנו. במצב שכזה, שהיא לא בהלימה עם הנשמה והאור שבה, כלומר, אין הרמוניה בתוכה, היא תחווה חולי נפשי/פיזי שיוציא אותה מהמסלול. היא תבין שזה המס על הלול שהיא נשאבה אליו מתוך פחדיה העמוקים ותאלץ לחשב מסלול מחדש. בתקווה שההרס לא גדול מידיי בתוכה. וכאן חשוב שנדע. בורא עולם תמיד תמיד מנזה להשיב אותנו אל המסלול השפוי יותר. זה שאין בו מאמץ יתר, יש בו השתדלות והרבה אמון וביטחון. ואם אנו נתעקש להוכיח שאנו שווים ולא נלחם להוציא את עצמנו מהאוטומט שמתעלל בנו, פשוט נביא על עצמנו חולי. שגם זה חסד גמור מהשם. לכן מחלה אותיות חמלה, החלמה. פעמים שאין ברירה אחרת להשם אלא לזעזע אותנו מדרכנו המעוותת. והרי שהמחלה היא החמלה לאדם. התכלית היא לגלות את הפחד שלנו – זה שמשמיע 'אתם לא טובים מספיק, לא ראויים' ולדחוף את הקולות הללו, להתעלות מהם ולגלות שהם הכוח המניע לגילוי האור שאנו צריכים בעצמנו. באחד מהיעוצים שיעצתי שיתפה אותי אישה משפט של אבא שלה שנחרט בזיכרונה – 'גם ככה לא יצא ממך שום דבר'. משפט שחדר עמוק לתודעה של הילדה וגרם לה במשך שנים לחשוב שהיא לא מספיק טובה. אחרת למה שתיזכר במשפט הזה 30 שנה קדימה? קולטים כמה חשוב לשקול מילים. מה קורה לאותה ילדה? היא באמת חושבת שהיא לא מספיק טובה. חשוב שנדע המשפט לחץ לה על כאב קיים הוא לא המפתח לכאב שלה. הכאב העמוק יותר נצרב בה טרם הופעתה בעולם והתעצם בילדות. זה המהלך זוכרים? עכשיו גם הכאב וגם המשפט הקשה הזה הם שהובילו את אותה ילדה שהפכה לכאורה לאישה לעסוק בעבודות שיטפחו את האגו שלה ושיעצימו אותה כי עמוק פנימה היא מרגישה לא ראויה. היא תמשוך לחייה מערכות יחסים זוגיות שלא באמת יראו אותה ולא בכוונה. פשוט זה התדר שהיא נמצאת בתוכו. דומה מושך דומה. ועד שהיא לא תבין שאבא דיבר מעצמו, מהכאב שלו. הוא לא האמין שיצא ממנו משהו, ולכן הוא השליך את כאבו לעברה. אז עד שהיא לא תעשה שלום עם אביה שזה עם עצמה ברמה העמוקה ביותר, היא תישאר עם הקונפליקט ותשליך אותו על אחרים. אנחנו תמיד נעשה מה שעשו לנו ההורים שלנו. ולא ממקום של אשמה חלילה, אלא מפני שבטבע הורה הוא מורה דרך לכאן ולכאן. ואנו אמורים לדעת שגם ההורה שלנו סוחב את אותו התסביך. גם אותו לא ראו, וגם ממנו התעלמו, ולכן הוא כאב שנים רבות ולמד להסתיר את עצמו בתוכו. לדעת את המהלך העמוק הזה שמתרחש בנו ועם הורנו ועם כל אחד אחר, זה השלום בכבודו ובעצמו. אישה יקרה – תראי אותך. את ראויה לאהבה שאת תלמדי קודם לתת לעצמך. אחרת, כל חייך תחיי במרדף וחיפוש אחר אהבה שתאחר להגיע. איש יקר – תראה אותך. אתה ראוי לאהבה שאתה תלמד קודם לתת לעצמך. אחרת, כל חייך תחייה במרדף וחיפוש אחר אהבה שתאחר להגיע. את – אהבה מהלכת על שניים. אתה – אהבה מהלכת על שניים. בואו ופשוט נאהב.