זֹאת הַבְּרָכָה - זֹאת וְלֹא אַחֶרֶת. הַבְּרָכָה שֶׁתְּלַוֶּה אוֹתָנוּ בְּמִדָּה וְנַשְׂכִּיל לְהַכְנִיעַ אֶת הַגַּאֲוָה, לַחֲווֹת אֶת הָעֲנָוָה, לִפְנוֹת לְהָשֵׁם יוֹם יוֹם בְּשִׁפְלוּת קוֹמָה וּלְהִתְחַנֵּן אֵלָיו שֶׁיְּסַיֵּעַ לָנוּ לְזַכֵּךְ אֶת הָרְצוֹנוֹת לְטוֹבַת הַהַשְׁפָּעָה בָּעוֹלָם.

״וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ משֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ״ (דברים ל״ג, א). לפני שנתחיל להתעסק בפרשה, חשוב לציין כי בניגוד לשאר הפרשות בתורה, שאותן קוראים כמידי שבת. את הפרשה 'וזאת הברכה' לא קוראים בשבת. את הפרשה קוראים בחג שמחת תורה שנקבע לציון סיום קריאת התורה (עפ"י מנהג הקריאה הבבלי). הפרשה 'וזאת הברכה' היא הפרשה האחרונה שלנו בתורה. הפרשה ה- 11 בספר דברים. ו 11 בנומרולוגיה הוא מספר של מאסטר. ואומר: על אף שעל כל התורה ראוי לומר שהיא המאסטר, על הפרשה הזאת אפשר לומר שאפילו יותר, מדוע? מפני חשיבותה של ברכת השם. כלומר: הפרשה המסכמת את התורה מברכת אותנו לזכות לעסוק בתורה, בחכמה הניצבת בתוכה למעננו, כי אין ברכה אחרת מלבדה לאדם. אדם הלומד תורה ומבין את עומקה זוכה לנוח בנפשו, זוכה לבטוח בבוראו, זוכה לאמונת חכמים המביאים את האדם להיות אדם מבורך. הלא מהות האדם היא הנשמה/האור האלוקי הטמון בו, כך שהתורה היא "הכפפה" לנשמה. היא זקוקה לאור התורה בכדי לנשום טוב יותר, ואם אני נושם טוב יותר אני חי יותר. כתוב: "בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ" (משלי י', כ"ב) - הברכה היא מביאה על האדם עושר באשר יהיה רוחני וגשמי כאחד. הברכה מביאה לשמחה בחייו של האדם. שנזכה כולנו אמן. התורה מחולקת לנושאים נושאים, וכל פרשה למעשה מלמדת אותנו על נושא אחר שאותו ניתן לפרש בכמה רבדים: פשט, רמז, דרש וסוד (פרד"ס). אני עוסקת בעיקר ברובד של הסוד. הייתכן כי הגענו לסוף? לסוף הספר והתורה? על אף שלא באמת נכון להגיד שהגענו לסוף התורה מפני שהיא נצחית ולא מסתיימת לעולם. אך הגענו לסיומת וזה מרגש אותי כפליים. דיברנו לארוך כל הספר על האובדן והחורבן הנפשי והפיזי כאחד. למדנו כי כל הכאוס החיצוני והמראות הקשים הם לא אחרת מאשר הכאוס והקושי הפנימיים הרובצים בנפשנו והאחראיים על התוהו בעולם. למדנו כי אנו אנושיים מידיי בכדי לתפוס את גדולתו של הקב"ה ותכניתו השלמה, אך גם למדנו ששינוי תפיסה/מחשבה מסוגל להביא אותנו לקבלה, הכנעה וענווה מפני השם. שזה הטוב והברכה בלב וחיי האדם. למדנו שלא תמיד אנו רואים את הריפוי הפרטי אך השם תמיד פועל למען הריפוי השלם של עם ישראל. להבין זאת זאת גאולהההההה!!!! למדנו שהשם עשה עושה ויעשה לכל הנבראים תמיד. למדנו שעם ישראל עובר מעין אתחול מחדש - משנה גרסה לאנושית יותר - חוזר למצבו הראשוני - אל הפשטות והתמימות בלי אגו/הרס עצמי וכללי, בלי דרמות ונפרדות. למדנו ועדיין, אמנם בדרך הקשה, שכדי להגיע לאחדות חווינו ועדיין לא מעט תסריטים של נפרדות. זוהי הדרך. והחכמה למצוא גם בשלבים של הקושי את השם. למדנו שהאוטומט הוא לאבד כיוון וללכת לאיבוד, האוטומט זה לרדוף אחר ההבל והתאווה, הסבל וההבל. ולשוב ולבחור מחדש זה הפך אוטומט, זה החיים בעצמם. זה החופש להיות ולהרגיש אדם. שנים וגלגולים רבים של סבל, של מחיר כבד בנשמות ישראל מתנקזות לתקופה הזו שאנו נמצאים בה. אין מנוס מלברר את ההרס האישי הקיים בכל אחד מאתנו שהפך להרס קולקטיבי בכדי להתחיל ליצור נשמות וחברה בריאה יותר. אין מנוס מלדעת שלחיות בצורה של כאוס ונפרדות זוהי שנאת החינם הגדולה ביותר, ויצר הרע ששולטים ולא מאפשרים את החיות והברכה. כעת עלינו לשוב אל האחדות, האהבה והשלום. ניגש לפרשה. אך לפני שניגש לסודות הפרשה, אזכיר כי משה רבנו, מורנו הגדול, המלווה אותנו לאורך כל הדרך והתורה כולה, ובספר דברים בפרט, מגיע אתנו, איך שאומרים, לישורת האחרונה ופשוט מברך אותנו לפני כניסתנו לארץ ישראל. תחשבו איזה מעמד מקודש, לא יעלה על הדעת. כמו אדם ששנים בונה את ביתו ונתקל באינסוף קשיים ולבסוף מצליח להיכנס לביתו שחיכה לו כל כך. זוהי אמנם דגמה שאולי טיפה מתקרבת להרגשה שהתחוללה בליבות ישראל. וכל זה קורה כמה רגעים לפני מותו של משה רבנו. תחשבו כמה צער והתרגשות חוו נשמות ישראל, מה שמלמד אותנו כי תמיד שמחה וכאב באים יחד. משה רבינו מברך אותנו כמו אבא אוהב המברך את ילדיו רגע לפני שהם עוזבים. אוייי כמה שזה קשה. והברכה מופיעה כאן בידיים שלכם. אתם כן כן עכשיו שקוראים ומשננים את הנאמר כבר חווים את הברכה הזאת בין המילים והכוונה הנעלה. משה רבינו מברך אותנו כעת וכדאי שנתייחס לפרשות כפי שהן ראויות – בהבנה הנכונה, בדעת הנאורה שלהן. כי הן טומנות אור גדול שכולנו חפצים בו. ועכשיו לסודות. ״וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ משֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ״ (דברים ל״ג, א) - כפי שאמרנו משה רבינו מברך את בני ישראל לפני מותו. מדוע התורה מציינת פעם אחר פעם 'לפני מותו'? (וגם בפרשה 'וילך'). בואו נחשוב יחד על אבא שמאוד אוהב את ילדיו ומבין שהוא מוכרח לעזוב אותם. רגע שאפילו קשה לשאת בשכל, שלא נדבר על הרגש. ברגע הזה כל מה שאבא ירצה לעשות זה להספיק לברך את ילדיו וכמה שיותר. כך עושה עמנו משה רבנו מגודל אהבתו. וכאן חשוב שנפנים. אמנם עם ישראל איבד את הקשר הפיזי עם משה רבנו, אך לעולם הוא לא יאבד את הקשר הרוחני עמו. ואומר, שאם רק נרצה נחווה את משה רבנו בלב שלנו ונפתח לאהבה. כתוב: "כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ" (דברים ל', יד') - כל אחד ואחת מאתנו יכולים להגיע לאהבת השם ואדם זאת הברכה האמתית. אהבת השם יוצרת באדם שחרור מבני אדם והתסבוכת שהם נושאים עמם. האדם מתפנה לאמת, לשקט ולאהבה היחידה שאי פעם הייתה ועודנה בליבו. לאהוב את השם לא אומר לגרוס כל היום תורה ומשניות. זוהי הנהגה יפה ומכובדת אך היא לאו דווקא מביאה לאהבת השם ואדם. אהבה היא לא בשכל – אהבה היא בלב. ולב מגלים תוך כדי התבוננות פנימה – אל נבחי הנפש, תוך הכרת הנפש ורוצונותיה המשתנים בנו, תוך התגברות על התאווה והתמקדות בענווה. לאהוב את השם זה לרצות להיות אדם טוב יותר ובאמת להשתדל בכך, לקבל על עצמי את ההווה בפשטות גמורה, לדעת שאנו לא צריכים לרדוף אחר עוד תפקיד או מעמד, ואפילו לא אחר השליחות שלנו, אנחנו לא צריכים לרדוף, אנחנו צריכים להיות עם הרגע הזה בלי שום התנגדות. שם אנו מראים להשם את אהבתנו – שלמרות שמצד המחשבה שלנו אנו רוצים להיות משהו גדול יותר, עדיין אנו רואים את גדולתנו בנו ברגע הזה. ענקקק שבענקים. תחשבו כמה סבל נחסוך מעצמנו אם רק נאמין שהשם באמת רוצה לשחרר אותנו מכל מה ששיעבד אותנו. ואנו, אנו מכורים לכלא הרגשי והפיזי, והשם בחסדיו העצומים לכאורה לא מעניק לנו את מבוקשנו בכדי לשחרר אותנו אל מבוקשנו האמתי – להיות חופשי מכל תלות וזעם. ואוווו ואוווו. החובות שלנו כבני אדם הם לא לעולם כפי שזה נראה, החוב שלנו היא כלפי השם! אם רק נשכיל לשים מבטחנו אצל אבא ונתייגע באהבה להשם ולבריות, הלב יפתח והמציאות תשתנה. גם החובות בחוץ ישולמו בדרכים שלא חלמנו. עם דיל שכזה איך אפשר להישאר אדישים! השם זועק 'אצלי הישועה ולא בשום מקום אחר. תהיו אנשי דעת. אנשי לב. בואו אליי! צאו מחוזקים ותתברכו בכל החלומות שעל ליבכם הטהור'. זה החלום של כולנו בסתר ליבנו להתקרב להשם/לעצמנו והרי שהשגנו הכל בחיים. משה מסיים את ברכתו ואומר:  'אשריכם ישראל אין עוד עם כזה שהשם עוזר לו. כל העמים יפחדו מכם, ואתם תדרכו עליהם'. ככתוב: "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה, מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ". איזה משפט ואווווו - אין מילים. ואנו גם רואים זאת בחוש ממש. עם ישראל זוכה לנצח במלחמות. הכל מתקיים כפי שהובטח פשוט פלא פלאים. משה נמצא בפסגת ההר, בסוד – משה נמצא במקום רוחני מאוד גבוה בנפש. ושם השם מראה לו את ארץ ישראל וחושף בפניו את כל מה שעתיד לקרות עם ישראל בממד הרוחני והפיזי עד לגאולה השלמה. משה רבינו מת במיטת נשיקה ועולה השמיימה לאבותיו - "בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה" - לא שלט בו הריקבון לא השתנו פניו ונראה כ- חי. את משה החליף תלמידו יהושוע בן נון - שהיה מלא ברוח חכמה להנהיג את העם. אך התורה מציינת: "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה, פָּנִים אֶל-פָּנִים. לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם--לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל" - לא קם ולא יקום עוד נביא בישראל במדרגת משה, שהיה רגיל בדבור עם ה' באופן ישיר ושעשה ניסים גדולים כאלו בשליחות ה': יציאת מצרים, הורדת הלוחות, הנהגת ישראל במדבר, שבירת הלוחות לעיני כל ישראל וכו'.. ולכן, אף אחד בעולם לא יוכל לשנות את מה שכתב משה בתורה לנצח נצחים. התורה מסיימת את כל חמשת ספריה - חומ"ש במילה ישרא(ל) – הרומזת לנו ש 'סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם' - להיות ישר אל. מדוע התורה מציינת ׳וזאת׳ הברכה? לא מספיק היה לכתוב ׳הברכה׳? ראו סוד מתוק מדבש. המילה וזאת מציינת דיוק. כמו שאומרים וזאת האישה, וזאת התורה, כלומר: היא ולא אחרת!!! זאת הברכה - הכוונה כי זאת הברכה ולא אחרת שתבוא על האדם בעת שילמד את פנמיות התורה. לא מעט מאתנו תופסים את התורה בצורות שונות, אך התורה לשון התרה - היא היחידה המשחררת/המתירה את האדם מהדפוסים ההרסניים שלו אל הברכה בחייו. לא במקרה התורה נוצרה לפני האדם. הקב״ה יצר את התרופה לאדם (למכה) ואומר: כי רק התורה יכולה לשחרר את האדם לחופשי - בדוק ומנוסה! היא ולא אחרת! וכשהאדם חופשי מכל פחד, דאגה, הסתרה ומרמה, הוא נחשף אל הברכה בחייו. ראו, שורש המילה ברכה – ב.ר.כ. ואם נארגן לפי סדר האותיות מן הקטנה לגבוהה זה יהיה ב כ ר - ב 2, כ- 20, ר - 200, רמז לברכה בכפולות שתבוא על האדם הדבק בגילוי נפשו. פרשת וזאת הברכה מסתיימת בפרק 'לג' – גמטריה 33, רמז למילה 'גל'. המלמדת אותנו על החזרתיות, על מעלת שינון הלימוד למען הברכה בחיינו. למעשה התורה מתחילה באות ב- בראשית, ומסתיימת באות ל׳ - ישראל, יחד אנו מקבלים את המילה לב. התורה בפנימיותה, מלמדת אותנו איך להגיע אל הלב שלנו! ליישב דעתנו ולהעלות אותנו אל מסלול החיים הטובים והמרפאים את הנפש. ״לב טהור ברא אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי״. משה רבנו בפרשה זו מסתלק לעולמו ומשאיר לנו את תורת ישראל – האחת והיחידה - מורשת ישראל. שנזכה ברוב עוז והדר. חזק וברוך *שהדברים יהיו לעילוי נשמת אבי שבשמיים דוד אלון ז"ל                                                                      וגיסתי שירה בת גאולה ז"ל שנשמתם תהיה צרורה בצרור החיים, אמן.