'זאת הברכה' - ב'- 2. כ' - 20. ר' - 200

״וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ משֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ״ (דברים ל״ג, א). לפני שנתחיל להתעסק בפרשה, חשוב לציין כי בניגוד לשאר הפרשות בתורה, שאותן קוראים כמידי שבת, את הפרשה 'וזאת הברכה', לא קוראים בשבת, את הפרשה קוראים בחג שמחת תורה שנקבע לציון סיום מחזור קריאת התורה (עפ"י מנהג הקריאה הבבלי). הפרשה 'וזאת הברכה' היא הפרשה האחרונה שלנו בתורה. הפרשה ה 11 בספר דברים. ו 11 בנומרולוגיה הוא מספר של מאסטר. ואומר: שעל אף שעל כל התורה ראוי לומר מאסטר, על הפרשה הזאת אפשר לומר שאפילו יותר, ולמה? כי מה חשוב יותר מברכת השם? כלום. כתוב: "בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ" (משלי י', כ"ב) - הברכה היא מביאה על האדם עושר באשר יהיה רוחני וגשמי כאחד, ואף הברכה מביאה לשמחה בחייו של האדם. שנזכה כולנו אמן. התורה מחולקת לנושאים נושאים, וכל פרשה למעשה מלמדת אותנו על נושא אחר שאותו ניתן לפרש בכמה רבדים: פשט רמז דרש וסוד (פרד"ס). אני, לרוב, נוגעת ממש טיפה בפשט ועיקר הניסיון שלי הוא לתת פרוש מעמיק יותר ברובד הרמז והסוד. הגענו לסוף אני מ ת ר ג ש ת! שנה שכבר לא יודעת איך לתאר אותה אך בוודאי ששנת תשפ"ד - הפכה לשנה שתיכנס להיסטוריה של כל כולנו ללא יוצא מן הכלל. שנה שבדיוק ביום שמחת תורה הפכה משמחה ליום אבל לאומי שהביא עמו המון צער וכאב. התקופה הקשה ביותר בקרב נשמות ישראל מאז קום המדינה. על האובדן והחורבן הנפשי והפיזי כאחד. יחד עם זאת, גם התקופה הטובה ביותר בנסתר - "אין רע יור מן השמים" – עם ישראל עבר/עובר מעין פירמוט - חוזר למצבו הראשוני - אל הפשטות והתמימות בלי אגו/הרס עצמי וכללי, בלי דרמות ונפרדות. העם חוזר לאחדות שבראשה עומד השם יתברך. האמנם בדרך קשה ביותר, אבל זוהי תוצאה של עם שלם שאיבד כיוון ממש ורדף אחר ההבל והתאווה, הסבל והלהבל. וזאת עפ"י הראייה הקבלית. נשמות ישראל שילמו מחיר כבד בגלל ההרס האישי הקיים בכל אחד מאתנו שהפך להרס קולקטיבי. המציאות שיקפה לנו עד כמו אנו מפולגים ושונאים את עצמנו ובוודאי שנשנא את האחר. עכשיו, זה מרגיש אחרת ונראה אחרת - הנהירה היא אל האחדות האהבה והשלום. מעניין שדווקא בתקופה הזאת, השם אמר לי: "שבי לכתוב"! (בחיי שאם זה היה תלוי רק בי, מזמן הייתי מוותרת). אנחנו בוודאות 'כלי ביד היוצר'. ולא יודעת להסביר מה נפל חלקי שאני דבוקה ממש לפלא פלאים הזה. וידוי קטן - פעמים שאני יושבת מהצד ומתבוננת עליי (כן, זה אפשרי כמו יציאה לרגע מהגוף, בדיוני כזה) ואומרת לעצמי אם הייתי רואה מישהי שעושה את מה שאני עושה ככה בדבקות ולא זזה עד שמסיימת לכתוב ומבחינתי בזמנים הללו אין כלום בעולם וכלום לא חשוב כמו העברת המסר בצורה המדויקת והברורה ביותר. היה עובר לי בראש משפט כמו: ״מה אבד לה זאתי״. אבללל מאחר ואני עמוק בדבר הזה שנקרא ׳תורת חיים׳, אני מבינה בדיוק ההיפך - שבלעדיה, הייתי הולכת לאיבוד! ומישהו שם למעלה עשה הכל למעני שאגיע להשתוקקות הזאת שכבשה אותי ממש. פשוט תודה. וממש עכשיו, מאחלת לכל נשמה יהודית לגלות רצון ואפילו הקטן ביותר לחוות את הטוב שבנו והשם כבר ינווט אותנו. לפרשתנו. אך לפני שניגש לסודות הפרשה, אזכיר כי משה רבנו מורנו הגדול, המלווה אותנו לאורך כל הדרך - לאורך כל התורה ובספר דברים הוא ממש מסכם לנו את כולה. כמה רגעים לפני כניסתנו לארץ ישראל ולפני מותו משה רבינו מגיע אתנו לישורת האחרונה ופשוט מברך אותנו לפני היציאה לדרך. כמו אבא אוהב המברך את ילדיו לפני שיוצאים לדרך. אם רק נתפנה טיפונת ונקדיש כמה רגעים למתנה שיש לנו היהודים - פרשת השבוע, נגלה שהיא הרבה מעבר למה שחשבנו, היא מטפלת אישית צמודה והכי מלטפת שישי. הפרשה ממש פסיכולוגית לאדם. זה פשוט לא יאמן. השם דאג להצמיד לכל נשמה פסיכולוגית צמודה וממש בחינם. פשוט מתנה שאנחנו לא יודעים באמת להעריך. קצת שינוי תפיסה ואנו משתחררים מעצמנו בזכותה. מסקנה - כולנו נמצאים בישורת האחרונה, אין זמן אחר לעשות שינוי מלבד עכשיו. ועכשיו לסודות. ״וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ משֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ״ (דברים ל״ג, א) - כפי שאמרנו משה רבינו מברך את בני ישראל לפני מותו. למה התורה מציינת פעם אחר פעם 'לפני מותו'? (גם בפרשה 'וילך'). בואו נחשוב על אבא אוהב לפני מותו שיודע שלא נותר לו עוד הרבה, ממש רגעים ספורים לפני שהוא מאבד את הקשר הפיזי עם ילדיו. הוא יגיד להם כל מה שיעזור להם לחיים טובים. הלא, אם לא זכה שילדיו יתקרבו להשם, אז בוודאי שלא יהיו קרובים אליו, וגם הקשר הרוחני ייפסק. וואי כמה זה עצוב שאנחנו חיים בעולם של "אכול ושתו כי מחר נמות..". הלוואי שנזכה להבין את מעלת הנפטרים בטח ובטח כשמדובר בהורנו. שיכולים להיות לנו למורי דרך ממש כשאנו קרובים לעצמנו/לאלוהים שבנו. זה למה התורה מציינת את ה 'לפני מותו' שוב ושוב, כדי ללמד אותנו עד כמה זה קריטי להתקרב להשם/לעצמנו וזה קודם בלב!!!! "כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ" (דברים ל', יד'). אני חייבת לציין דבר מאוד חשוב. להתקרב להשם - זה לא אומר שאני חייב לגרוס תורה או לשמור מצוות ולהיות פנאטי. ממש לא! זה אומר שאני חייב לבדוק מה מונע ממני את הזרימה הטבעית של החיים ואת השפע והטוב שממתין רק לי. וזה תמיד האדם המונע מעצמו כי הוא העושה גב לעצמו. (לא פלא שהרוב סובל מבעיות גב). ולהסתובב ולהיות עם עצמנו, דורש אינטלגנציה רגשית מאוד גבוהה ולב פתוח. השם רוצה את הלב שלנו - זה שמזמן הפסקנו להרגיש. השם ישמור ויציל. השם רוצה אותנו אנשי חרות - ללא כל תלות, מלבד הרצון להיות אנשי חירות!! שאת זה ניתן להשיג בקרבה לעצמי הגבוה שנקרא: אלוהים - השם/משה - רוחניות וכו'.. וזה יכול להתקיים בנו רק אחרי שפתרנו את הקונפליקט שלנו מול עצמנו וריסקנו את האגו לגורמים. ואז מה שיקרה: שקט פנימי - שלום ו... ברכה גדולה בחיינו. עפ"י הפסוק כולנו בני ישראל וכולנו כבר מבורכים רק מה, אנו לא מאפשרים לברכה להתקיים בנו בכך שאנו הולכים נגד עצמנו: חושבים כל היום מחשבות סרק – עשו לי לקחו לי חובות תשלומים וכו'.. בזמן שאת החוב הראשי אנו לא משלמים והוא החוב להשם – הקרבה אליו שתפתור אותנו או לפחות תעניק לנו את הדרכים לשלם ביתר קלות ובלי המעגליות הבלתי פוסקת של החובות והתשלומים. מסקנה: אם נשלם את חובנו להשם - הוא יפתור אותנו מן החובות לבני אדם!!!! ואף יברך אותנו ויעשיר וישמח. עם דיל כזה איך אפשר להישאר אדישים????? הרי השם זועקקקק: אצלי הישועה ולא בשום מקום אחר - תהיו אנשי דעת! בואו אליי! צאו מחוזקים ותתברכו בכל החלומות שעל ליבכם הטהור. אם זה החלום של כולנו יהיה להתקרב להשם/לעצמנו הרי שהשגנו הכל בחיים. נזכור - החלום שייך ללוחם! משה מסיים את ברכתו ואומר: "מה לי עוד להוסיף ולפרט את הברכות? הרי כל הברכות שלכם! אשריכם ישראל! אין עוד עם כזה שהשם עוזר לו. כל העמים יפחדו מכם, ואם תדרכו עליהם". ככתוב: "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה, מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ". איזה משפט ואווווו - אין מילים. ואנו גם רואים זאת בחוש ממש עכשיו, במלחמה הנוכחית מול אויבנו. הכל מתקיים כפי שהובטח פשוט פלא פלאים. משה נמצא בפסגת ההר - במקום רוחני מאוד גבוה בנפש, ושם השם מראה לו את ארץ ישראל בגשמיות וחושף בפניו את כל מה שעתיד לקרות עם ישראל בממד הרוחני עד יומם האחרון - כל התלאות הגלות והגאולה. ואז משה רבינו מת במיטת נשיקה ועולה השמיימה לאבותיו - "בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה" - לא שלט בו הריקבון לא השתנו פניו ונראה כחי. את משה החליף תלמידו יהושוע בן נון - שהיה מלא ברוח חכמה להנהיג עמה את העם. אך התורה מציינת: "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה, פָּנִים אֶל-פָּנִים. לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם--לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל" - לא קם ולא יקום עוד נביא בישראל במדרגת משה, שהיה רגיל בדבור עם ה' באופן כזה, ושעשה ניסים גדולים כאלו בשליחות ה': יציאת מצרים, הורדת הלוחות, הנהגת ישראל במדבר ושבירת הלוחות לעיני כל ישראל. ולכן, אף אחד בעולם לא יוכל לשנות את מה שכתב משה בתורה לנצח נצחים. התורה מסיימת את כל חמשת ספריה - חומ"ש במילה ישרא(ל) ומיד לאחר מיכן מתחילים את הלימוד מההתחלה מ (ב)ראשית. מה יצא? לב - התורה = לב. שנזכה להרגיש את הלב מתרגש וחי כמו ילד מתלהב... חזק וברוך. 

*המילה 'ברכה' שורשה - ב.ר.כ - אם נארגן אותן לפי הסדר מהאות הנמוכה לגבוהה נקבל: ב כ ר - לשון בכור/משובח. ערכן הגמטרי של האותיות הוא: 2 20 200. ואומר: האדם הפועל לפי החוקיות הראויה לאדם שנברא בצלם אלוקי, יזכה  ב "ברכת השם היא תעשיר.." הברכה תוכפל לו פי כמה וכמה.. הבטחה של השם זו הבטחה בלי צל של ספק. במילה התשובה. באדם הרצון! יחד, רצון + תשובה = ברכה! זאת הנוסחה. לשנן. שאלו הדברים יהיו לעילוי נשמת אבי שבשמיים דוד אלון ז"ל.