זֹאת הַבְּרָכָה - שֶׁתּוֹפִיעַ בְּחַיֵּי הָאָדָם אִם יִזְכֶּה לְשַׁנֵּן אֶת לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁבַּלֵּב

״וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ משֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ״ (דברים ל״ג, א). לפני שנתחיל להתעסק בפרשה, חשוב לציין כי בניגוד לשאר הפרשות בתורה, שאותן קוראים כמידי שבת, את הפרשה 'וזאת הברכה' לא קוראים בשבת, את הפרשה קוראים בחג שמחת תורה שנקבע לציון סיום קריאת התורה (עפ"י מנהג הקריאה הבבלי). הפרשה 'וזאת הברכה' היא הפרשה האחרונה שלנו בתורה. הפרשה ה 11 בספר דברים. ו 11 בנומרולוגיה הוא מספר של מאסטר. ואומר: שעל אף שעל כל התורה ראוי לומר מאסטר, על הפרשה הזאת אפשר לומר שאפילו יותר, מדוע? מפני חשיבותה של ברכת השם? כלומר: הפרשה המסכמת את התורה מברכת אותנו לזכות לעסוק בתורה, בחכמה הניצבת בתוכה למעננו, כי אין ברכה אחרת מלבדה לאדם. אדם הלומד תורה ומבין את עומקה זוכה לנוח בנפשו, זוכה לבטוח בבוראו, זוכה לאמונת חכמים המביאים את האדם להיות אדם מבורך. הלא מהות האדם היא הנשמה/האור האלוקי הטמון בו, כך שהתורה היא "הכפפה" לנשמה, היא זקוקה לאור התורה בכדי לנשום טוב יותר, ואם אני נושם טוב יותר אני חי יותר. כתוב: "בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ" (משלי י', כ"ב) - הברכה היא מביאה על האדם עושר באשר יהיה רוחני וגשמי כאחד, ואף הברכה מביאה לשמחה בחייו של האדם. שנזכה כולנו אמן. התורה מחולקת לנושאים נושאים, וכל פרשה למעשה מלמדת אותנו על נושא אחר שאותו ניתן לפרש בכמה רבדים: פשט רמז דרש וסוד (פרד"ס). אני, לרוב, נוגעת ממש מעט בפשט ועיקר הניסיון שלי הוא לתת פרוש מעמיק יותר ברובד הסוד. הגענו לסוף אני מ ת ר ג ש ת! שנה שכבר לא יודעת איך לתאר אותה אך בוודאי ששנת תשפ"ד - הפכה לשנה שתיכנס להיסטוריה של כולנו ללא יוצא מן הכלל. שנה שבדיוק ביום שמחת תורה הפכה משמחה ליום אבל לאומי שהביא עמו המון צער וכאב. התקופה הקשה ביותר בקרב נשמות ישראל מאז קום המדינה. על האובדן והחורבן הנפשי והפיזי כאחד. יחד עם זאת גם התקופה הטובה ביותר בנסתר, מדוע? מפני ש"אין רע יור מן השמים", גם שמאוד קשה להבין את זה בשכל, הכל פועל לפי הסדר. גם המראות הקשים ביותר. אין אנו יכולים כלל לתפוס גדלותו של הקב"ה ולכן לא שייך כלל לבקר את דרכיו באשר הן. המציאות בהחלט לא פעם קשה ולא נתפסת אך זה לא אומר שהשם לא מתערב בה. אנו חייבים להבין שהשם מסובב כל המציאות אך הוא פועל בנסתר ולא תמיד אנו בני האדם יכולים להבין את פעולותיו השקטות. אך אם נדע בליבנו שהשם פועל למען הריפוי השלם של עם ישראל, לא נתפס על איפה הוא היה ולמה הוא לא עשה. הוא עשה עושה ויעשה לכל הנבראים תמיד. עם ישראל עובר מעין אתחול מחדש - משנה גרסה אנושית - חוזר למצבו הראשוני - אל הפשטות והתמימות בלי אגו/הרס עצמי וכללי, בלי דרמות ונפרדות. העם לאט לאט במגמה לחזור לאחדות שבראשה עומד השם יתברך. האמנם בדרך הקשה, אך זוהי תוצאה של עם שלם שאיבד כיוון ממש ורדף אחר ההבל והתאווה, הסבל וההבל. וזאת עפ"י הראייה הקבלית. נשמות ישראל שילמו מחיר כבד בגלל ההרס האישי הקיים בכל אחד מאתנו שהפך להרס קולקטיבי. המציאות שיקפה לנו עד כמו אנו מפולגים ושונאים את עצמנו ובוודאי שנשנא את האחר. זה העת לשוב אל האחדות האהבה והשלום. ניגש לפרשה. אך לפני שניגש לסודות הפרשה, אזכיר כי משה רבנו מורנו הגדול המלווה אותנו לאורך כל הדרך, לאורך כל התורה ובספר דברים הוא ממש מסכם לנו את כולה, מגיעה אתנו איך שאומרים לישורת האחרונה לישורת האחרונה ופשוט מברך אותנו לפני היציאה לדרך, וזאת כמה רגעים לפני מותו של משה רבנו וכניסתנו לארץ ישראל, משה רבינו מברך אותנו כמו אבא אוהב המברך את ילדיו לפני שיוצאים לדרך. אם רק נתפנה טיפונת ונקדיש כמה רגעים למתנה שיש לנו היהודים - פרשת השבוע, נגלה שהיא הרבה מעבר למה שחשבנו, היא מטפלת רגשית אישית צמודה והכי מלטפת שיש. זה פשוט לא יאמן. השם דאג להצמיד לכל נשמה פסיכולוגית צמודה ובחינם. קצת שינוי תפיסה ואנו משתחררים מעצמנו בזכותה. מסקנה - כולנו נמצאים בישורת האחרונה מול עצמנו ונדרשים אנו לקחת אחריות על החיים שלנו, שיהיו חיים נעימים וטובים יותר. וזאת ניתן להגיע ע"י הדרכה נכונה כפרשות השבוע. ועכשיו לסודות. ״וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ משֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ״ (דברים ל״ג, א) - כפי שאמרנו משה רבינו מברך את בני ישראל לפני מותו. למה התורה מציינת פעם אחר פעם 'לפני מותו'? (גם בפרשה 'וילך'). בואו נחשוב על אבא אוהב לפני מותו שיודע שלא נותר לו עוד הרבה, ממש רגעים ספורים לפני שהוא מאבד את הקשר הפיזי עם ילדיו, הוא יגיד להם כל מה שיעזור להם לחיים טובים, כך עושה עמנו משה רבנו מאהבתו אותנו. "כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ" (דברים ל', יד') - כל אחד ואחת מאתנו יכולים להגיע לאהבת השם ואדם אם רק נבין שאהבת השם זה כל האדם, זאת הברכה האמתית. אהבת השם יוצרת באדם שחרור מבני אדם והתסבוכת שהם נושאים עמם, האדם מתפנה לאמת לשקט ולאהבה היחידה שאי פעם הייתה ועודנה בליבו. לאהוב את השם לא אומר לגרוס תורה וללמוד כל החום תורה, זה כל אחד לפי נפשו ויכולותיו, לאהוב את השם זה לרצות להיות אדם טוב יותר לעצמי ולסובבם אותי קודם כל. השם רוצה אותנו אנשי חרות - ללא כל תלות, מלבד הרצון להיות אנשי חירות הדבוקים בו במחשבה/בלב רגע רגע. החובות שלנו כבני אדם הם לא לעולם כפי שזה נראה, החוב שלנו/החובה שלנו היא כלפי השם! אם רק נשכיל לשים מבטחנו אצל אבא ונתייגע באהבה להשם ולבריות, הלב יפתח וזה עצם החוב שלנו להשם - לפתוח את הלב, מה שישנה את התנועה החיצונית, גם החובות בחוץ ישולמו בדרכים שלא חלמנו. החוב שלנו לאהוב!!! נאהב באמת השם יפתור לנו לא מעט מהבעיות. עם דיל כזה איך אפשר להישאר אדישים! השם זועק "אצלי הישועה ולא בשום מקום אחר. תהיו אנשי דעת. אנשי לב. בואו אליי! צאו מחוזקים ותתברכו בכל החלומות שעל ליבכם הטהור. זה החלום של כולנו בסתר ליבנו להתקרב להשם/לעצמנו והרי שהשגנו הכל בחיים. נזכור - החלום שייך ללוחם! משה מסיים את ברכתו ואומר: "מה לי עוד להוסיף ולפרט את הברכות? הרי כל הברכות שלכם! אשריכם ישראל! אין עוד עם כזה שהשם עוזר לו. כל העמים יפחדו מכם, ואתם תדרכו עליהם". ככתוב: "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה, מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ". איזה משפט ואווווו - אין מילים. ואנו גם רואים זאת בחוש ממש. עם ישראל זוכה לנצח במלחמות. הכל מתקיים כפי שהובטח פשוט פלא פלאים. משה נמצא בפסגת ההר - שזה במקום רוחני מאוד גבוה בנפש, ושם השם מראה לו את ארץ ישראל בגשמיות וחושף בפניו את כל מה שעתיד לקרות עם ישראל בממד הרוחני עד יומו האחרון - כל התלאות הגלות והגאולה. ואז משה רבינו מת במיטת נשיקה ועולה השמיימה לאבותיו - "בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה" - לא שלט בו הריקבון לא השתנו פניו ונראה כ- חי. את משה החליף תלמידו יהושוע בן נון - שהיה מלא ברוח חכמה להנהיג עמה את העם. אך התורה מציינת: "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה, פָּנִים אֶל-פָּנִים. לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם--לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל" - לא קם ולא יקום עוד נביא בישראל במדרגת משה, שהיה רגיל בדבור עם ה' באופן ישיר ושעשה ניסים גדולים כאלו בשליחות ה': יציאת מצרים, הורדת הלוחות, הנהגת ישראל במדבר שבירת הלוחות לעיני כל ישראל וכו'.. ולכן, אף אחד בעולם לא יוכל לשנות את מה שכתב משה בתורה לנצח נצחים. התורה מסיימת את כל חמשת ספריה - חומ"ש במילה ישרא(ל) - זוהי החותמת הנצחית על ליבנו להיות ישרי לב. מדוע התורה מציינת ׳וזאת׳ הברכה, לא מספיק היה לכתוב פרשת ׳הברכה׳? המילה וזאת - מציינת דיוק, כמו שאומרים וזאת האישה, וזאת התורה, כלומר: היא ולא אחרת!!! זאת הברכה - הכוונה כי זאת הברכה ולא אחרת שתבוא על האדם בעת שילמד תורה. לא מעט מאתנו תופסים את התורה בצורות שונות, אך התורה לשון התרה - היא היחידה המשחררת/המתירה את האדם מהדפוסים ההרסניים שלו אל הברכה בחייו. לא במקרה התורה נוצרה לפני האדם. הקב״ה יצר את התרופה לאדם ואומר: כי רק התורה יכולה לשחרר את האדם לחופשי - בדוק ומנוסה!!! היא ולא אחרת. וכשהאדם חופשי מכל פחד, דאגה, הסתרה ומרמה, הוא נחשף אל הברכה בחייו. שורש המילה ברכה - ברכ- ואם נארגן לפי סדר האותיות מן הקטנה לגבוהה זה יהיה ב כ ר - ב 2, כ- 20, ר - 200, רמז לברכה בכפולות שתבוא על האדם הדבוק בתורה. בסימן טוב ומזל טוב אנו זוכים לסיים את לימוד ספר דברים ואת התורה כולה ומתכוננים לקראת לימוד מחדש בע״ה. התורה היא אינסופית ולכן לא באמת מסיימים אותה, אלא מתחילים איתה בכל פעם מחדש. פרשת וזאת הברכה מסתיימת בפרק לג - שהוא רמז למילה 'גל'- המלמדת אותנו על החזרתיות, על מעלת שינון הלימוד למען הברכה בחיינו. למעשה התורה מתחילה באות ב- בראשית, ומסתיימת באות ל׳ - ישראל, יחד אנו מקבלים את המילה לב. התורה מלמדת אותנו איך להגיע אל הלב שלנו! התורה מיישבת דעתו של אדם, מעלה אותו אל מסלול החיים הטובים ומרפאת את נפשו. ״לב טהור ברא אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי״. משה רבנו בפרשה זו מסתלק לעולמו ומשאיר לנו תורה מורשת ישראל - עלינו לזכות ולרשת את התורה שבלב - שנזכה ברוב עוז והדר. חזק וברוך 

 שאלו הדברים יהיו לעילוי נשמת אבי שבשמיים דוד אלון ז"ל וגיסתי שירה בת גאולה ז"ל שנשמתם תהיה צרורה בצרור החיים, אמן.