וַיֵּלֶךְ - מְלַמֶּדֶת אוֹתָנו שֶׁמֹּשֶׁה לֹא בֶּאֱמֶת עָזַב אוֹתָנוּ, אֶלָּא מָה? מֹשֶׁה נֵאָלֵץ לָלֶכֶת מֵאִתָּנוּ בִּכְדֵי שֶׁנַּהֲפֹךְ לְמוֹרֵי דֶּרֶךְ בְּעַצְמֵנוּ.
הפרשה מציינת כי משה נמצא לפני מותו. איך יודעים? כתוב: "אנכי היום לא אוכל עוד, לצאת ולבוא.." שהן רמז לכך שזהו יומו האחרון בשליחותו הפיזית לעם ישראל כ'מנהיג העם'. אך מנהיגנו הרוחני והנצחי. משה אומר לעם שהוא כבר לא יוכל ללמד אותם איך לצאת מעצמם ולהתחבר לדרך הישרה והמטיבה. ולכן, הוא מצפה שאחרי כל השנים עמו הם ידעו לעשות זאת גם לבדם. וכאן יש לנו לימוד עצום. להפוך להיות למורי דרך של עצמנו. והרי שכל מורה/יועץ רוחני ואחר, לא יכולים להישאר אתנו לעד. הם נמצאים תקופה, מלמדים ומכשירים אותנו, ונאלצים ללכת. ואנו מוכרחים להוכיח לעצמנו שאכן למדנו מהמורה ואנו יודעים את הדרך, וכל שעלינו לעשות, זה ללכת בה, בדבקות ובמסירות נפש ממש. משה אמנם לא זכה להיכס בגופו, אך הוא זכה להיכנס בכל נשמות ישראל. הוא מתהלך בנפשנו. לכן, תורת משה רבנו – היא תורה שכל תכליתה היא למשות אותנו מן האויבים הפנימיים שלנו אל הנשמה המאירה שבנו. משה רבינו מצפה (לכן התורה מציינת שהוא צופה על ארץ ישראל מהר סיני) שנעשה זאת במקומו - שנהיה המנהיגים של חיינו ושנלמד להוציא את עצמנו מהמקום הנמוך שבנפש (כפי שלמדנו בהרחבה בפרשת 'כי תצא') ובכלל בכל התורה כולה. ונזכה לבוא אל הנשמה/אל השם (כפי שלמדנו בהרחבה בפרשת 'כי תבוא'), אל ההוראה היהודית - שהיא היציבות, הביטחון והאמון בחיי האדם, המובילים את האדם למצוא את שליחותו בעולם, שהיא מקור השפע והברכה של האדם. משה זכה להיות בשליחות שלו, ובכך יש לנו רמז, כי מציאת השליחות בחיינו היא בעצמה אריכות ימים. "לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" - השם אומר למשה לא תעבור את הירדן הזה. למה הכוונה? משה נמצא במעלה ההר, קרי, במקום רוחני מאוד גבוה בנפשו, והשם מצווה אותו לא לרדת מהמקום הגבוה אל הארץ - אל הארציות. כדי שהוא לעולם יישאר בנפשנו מושיענו. משה רבנו לאורך כל הדרך נלחם בנפשו וגופו בכדי להוביל אותנו בבטחה. משה לימד אותנו לאורך כל הדרך לעלות למעלה ההר – שזה לעלות בנפשנו אל ראיית החיים מתוך השקפה יהודית שכולה אהבה, תוך שמירת הברית עם אלוהינו - שמירת השבת ושאר המצוות בעשרת הדברות. המזכות אותנו בברכה. השם בוחר במילה ׳וילך׳, ולא במילה ויעזוב או כל מילה אחרת שיכולה להתקבל כקושי על נפשנו. וזאת רק מפני שהשם יודע את נפשנו, ולא רוצה להכביד עליה ברגע טראגי שכזה. המילה 'וילך' היא רכה ועדינה, והיא באה ללמד אותנו גם כן לפעול בצורה של עדנות. בעיקר שאנו נאלצים לסיים מערכות יחסים למיניהם. לבחור ללכת מהם בכבוד ובענווה, ככל האפשר. ניתן ללמוד עוד מהמילה 'וילך', כי משה לא באמת עזב אותנו. משה נאלץ ללכת מאתנו, כדי שנגדל בעצמנו, ולא נהיה תלויים בו. משה רוצה ללמד אותנו חופש אמתי מה הוא. חופש שמתחיל בבירור הכאב הכי עמוק שלנו, וממשיך להתאמתות עם הכעס שנוצר סביבו, והדרשות עצמית לשנות הרגלים. משה, יכול להיות למעשה כל אדם שהולך מאתנו ומעניק לנו את ההזדמנות לגלות את עצמנו. למעשה רק כשהולכים מאתנו, אנו באמת יכולים להתפנות לשחרור האמתי. שנזכה באמת ובתמים להיות כאנשי משה ואהרון. רודפי החסד ואוהבי שלום. ושנדע, החיים תמיד הולכים לטובתנו. ואף אחד לא באמת יכול לעזוב אותנו, אם לא עזבנו את עצמנו קודם. יכולים ללכת מאתנו, אך לא לעזוב אותנו. כי עזיבה בשורשה, היא אך ורק עזיבה ממקור החיים. שנזכה להתהלך עם ידיעה פנימית שהשם לעולם לא עוזב אותנו ומשה רבנו תמיד מתהלך בנפשנו.