הַנֵּס שֶׁבְּנִיסָן - נוסי אלייך והתנוססי

כל חודש ביהדות הוא חודש טוב, אך חודש ניסן הוא הטוב שבטובים, מדוע? כי יש בו ניסים!!! ככתוב: ׳ניסן׳. מהו נס? לשון מתנוסס/מורם/גבוה. מה מתנוסס בד״כ? דגל. דגל - לשון גדל - גדילה. כשאדם גדל ומתבגר תודעתית הוא חווה התנוססות מעלה מעלה, הוא חווה ניסים מעל הטבע ממש, הוא חווה גאולה/שחרור בנפשו. מה זה לגדול תודעתית? זה להתבגר - זה להבין את הדפוס התנהגות הילדותי שבי המייצר בחיי לופ הרסני. למשל: זכר - שלא עיבד/פגש את כאבו, נמצא שהורס את עצמו ואת כל מי שסביבו. ואני לא כותבת גבר, מהסיבה שגבר היום זה תואר ממש, שמעטים מאוד זוכים בו, מהסיבה שכדי לזכות בתואר גבר - על הגבר להתגבר/להתבגר. ומדוע גבר לא מצליח להתבגר ולהתגבר? כי הוא תפוס באמא שלו. (אני יודעת שאני כותבת כאן דברים שאולי ירימו גבה אך זה לא ישנה את אמיתות הדבר). הוא תפוס בכאב שהוא חווה בילדותו מאמא שנטשה אותו ודחתה את עולמו הרגשי (לא הפיזי) - הילד לא קיבל ביטוי לרגשות שלו. מה שיצר כאוס מילדות המביא לדפוסי התנהגות הרסניים. *מדגישה אין מקום להאשים, אמא התנהגה כמו שהתנהגו איתה. עלינו רק להבין מהיכן נובע השורש של הדפוס ההרסני ולא לחפש אשמים. וזה כשלעצמו גאולה ונס עצום עבור הנפש, אחרת, חיים שלמים נמשיך להתעלל בעצמנו ובכל מי שסביבנו. לרוב, זכר שלא עיבד את כאבו העמוק ביותר, יפגע בנשים על אף שהוא אינו מתכוון, זה חזק ממנו. על כן, זהו ידע מציל נפש ממש וכולנו כולנו כולנו חייבים לאחוז בו. ובכן, גברת יקרה שלא עיבדה ופגשה את כאבה העמוק ביותר - גם את בדיוק כמו הגבר מחויבת להתבגר ולהתגבר, גם עלייך חובת האחריות להבין את הדפוס ההרסני איתו את מתהלכת בעולם (שהוא אגב משך לחייך את אותו אדם המשקף אותך). את גברת יקרה - גם כן נפגעת בילדותך אולי מאבא שנטש/דחה/וויתר עלייך רגשית (ולא בכוונה!! הוא התנהג כפי שהתנהגו איתו, זה הדפוססססס, ואת זה בדיוק אנו חייבים לעצור) וזה מה שיצר בך כאוס עצום שגדל להרס פנימי ופיתח בך אגו ומנגנוני הגנה שחסמו את נשמתך ושבשו את חייך. חודש ניסן בא להזכיר לנו מהו נס אמיתי, והנס שלנו לא נמצא בארון או בערבוביה עם החלב, הנס שלנו נמצא בהבנת הלב!!! בהבנת שורש הדפוס והכאב שלנו. כולנו נולדנו להורים מדהימיםםםם שעשו כפי יכולתם, אך מה לעשות שהם רק בני אדם שהתמודדו אף הם עם חווית חיים שגם איתם לא ממש הטיבה, למה? דפוסססס התנהגות מעוות! ואנו, כולנו ילדים של החיים שחוו פגיעות כזאת ואחרת בילדות, שינקו את הדפוס, את זה בדיוק אנו חייבים להבין. פגעו בנו, אכזבו אותנו, בגדו בנו וכו׳.. זה השיקוף של הכאב הפנימי שלנו שלא עובד. האכזבה, הפגיעות הוויתור - כל זה נמצא במרתפי הנפש שלנו, אלו הרגשות  הפנימיים שמשעבדים אותנו לפרעה שבתוכנו. מי הפרעה? ההרס העצמי! מי העבדים במצרים? אנחנו בני האדם. מי גאל אותנו? משה - המשה אותנו מהצר אל הרחב, ממצריים לישראל. האמת הכואבת והמצילה חיים היא: להבין שכל הכאוס וההרס נמצאים שנים בתוכנו בלי קשר לאף אחד. עכשיו שאנו מבינים את השורש, את הסיבה להרס והכאוס, חסר לנו ונמשיך להתעלל בעצמנו.   ח ל א ס!!! אשמ-דייייי!  ניסן - זה להתפקד! רוצים נס? התנוססו! הרימו דגל של גדלות ובגרות. אנחנו במעין ציר זמן שבו אנו הופכים למכונות של דפוסי התנהגות המשכפלים את עצמם. ואת התופעה הזאת כולנו חייבים למגר. שנזכה הפסח הזה - לפסוח על האשמה, למצות את הדפוס, לעצור את ההתעללות הרגשית שאנו סוחבים מילדותנו/נעורינו ולהביא מזור וחופש לנפשנו. כולנו יכולים אם רק נסכים לראות ללבב!! די לאגו - ״גאו המים". ״בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל"- זוהי הבטחה!!! אך לא לפני שנבין את שורש הדפוס ההרסני. בחודש הזה ישנה מסוגלות עצומה להגיע לגאולה בנפש. ככתוב בתפילת העמידה: ״ברוך גאל ישראל״ - לשון עבר, כולנו כבר נגאלנו, מה שלא נגאל זה המוח שלנו הזקוק לזיכוך - לדעת חדשה. נזכור! העבר - אין, ההווה - עדיין, העתיד - מנין. יש לנו אחריות אך ורק על ההווה ולכן ניסן בגימטריה גדולה זה 620 - שם הויה - דיוק ללא פשרות. שנזכה לחוות את הניסי ניסים בחיינו ונגאל את עצמנו ביד חזקה ובזרוע נטויה.      חזק וברוך. שהדברים יהיו לגאולת הדעת בעם ישראל. הלא, גאולה איננה גאולה בלא דעת חופשיה.

*חשוב לי מאוד לציין, כי אל לנו להתבלבל בהבנת הדברים. פעמים שמטופלת אומרת לי: "אבל אבא ממש אהב אותי וקנה לי ונתן לי מלא דברים", כאן חשוב שנעצור! פעמים, שהורה נותן מחסך רגשי, הוא נותן חומר כי הוא לא מצליח לתת אהבה. ויותר מכך, כדאי שנדע, כולנו קורצנו מאותו החומר, ולכן לתת אהבה זה משהו שמצריך יגיעה עד לחשיפתו בנו. עפ"י התורה מגיל 40 - גיל הדעת האדם מתחיל להתפקח. ולכן ברור מאליו שבתחילת המסע שלנו, לא נקבל מענה לרגש העמוק מההורים, ולכן אל לנו להאשים, כי הם בעצמם מחפשים בתוכם אהבה, הם בעצמם ילדים המגדלים ילדים וכולם יחד מחפשים את אותו הדבר - אהבה.