הַמְּצִיאוּת - מְאִיצָה בָּנוּ לִמְצֹא אֶת הָאַמִּיצוֹת.

המילה היא התשובה. אמרנו. ולכן, ׳מציאות׳ חיינו לא נולדה סתם ככה, במקרה. יש לה תכלית, יש בה עניין, והוא: שנמצא את האומץ בתוכנו. למה צריך אומץ? בלי אומץ אנו נמצאים ״צמאים״. ראו ׳צמאים׳ אותיות ׳אמצים׳. צמאים למה? צמאים, הכוונה משתוקקים (לשון שוקת) למשהו שלא תמיד אנו יודעים להגדיר אותו במילים. מהסיבה שזהו צימאון שלא קשור לגוף, זהו צימאון הקשור לנשמה. ונשמה לא פשוט לדברר אותה. ובכל זאת, אם אנסה, אומר: כי הנשמה שלנו משתוקקת להכיר לנו את האמיצות שבנו, אותו חלק רוחני בתוכנו שאם נגלה אותו, מציאות חיינו בוודאי תהיה יפה יותר. מדוע אם כך, רובנו אינם אמיצים ונותרים ״צמאים״ וחולמים? מהסיבה שנתנו יותר מידי תשומת לב לפחד! הזנו את הפחד והפכנו להיות הפחד בעצמו. שזה היפך האמיצות והיופי של הנשמה שהופקדה בתוכנו, ושירדה לכאן לסיבוב ״הופעות״ קצר בתקווה שנשכיל להתגבר על הפחד ולגלות את האומץ לתפקד בחיינו כאנשים בעלי עוצמה. המציאות היא מעין ״תעלומה״, ותעלומה היא כמו ׳עלמה׳ - עלמת החן. אנו מחויבים למצוא חן במציאות ואת זה ניתן לעשות רק לאחר שמגלים את האמיצות הקיימת בנו. איך מגלים? ראשית - מודים שהפחד גדול יותר מהאומץ, ושנית - מתחילים להזין יותר את האומץ, שזה: מתחילים לפתח שיח שלא העזנו קודם מול אדם ששתקנו מולו, שמים גבול להתנהגות כזאת ואחרת מול דמות שלא העזנו, נרשמים לחוג או לימודים שמאוד רצינו וחששנו, עומדים על שלנו גם אם זה לא תמיד מוצא חן בעיני הסובבים אותנו וכו׳.. אלו פעולות הנותנות כח לנשמה ומגלות את הצד העוצמתי שלנו. לא ניתן לגלות אומץ בלי פעולות! אלו פעולות משנות חיים - מחיים של וויתור, פחד, כאוס והישרדות אל חיים של הגשמה, שלום ואהבה, וזה תלוי אך ורק בבחירות האמיצות שלנו, אלו שהשתקנו שנים ונמצאות בכולנו וממתינות רק לנו. קדימה. המילה ׳מציאות׳ - היא גם ׳מצי אות׳ - למצוא את האות/הסימן. סימן למה? להמשך הדרך. למה צריך סימן? כדי ללכת בכיוון הנכון. בואו נחשוב כמה לא נעים זה לדעת שאנו לא בכיוון הנכון. מאמינה שהיום, עם כל שיבושי הוויז בדרכים, הרגשנו זאת היטב. אז, סימנים רבים הבורא שותל לנו בכל רגע במציאות, כדי שנבחין בהם ונשתמש בהם להמשך הדרך. אך מה, לרוב, אנו לא שמים לב אליהם  מהסיבה שהרגלנו את המח שלנו לחשוב על המשימה הבאה וזאת שאחריה, ככה שהאוטומט פועל בנו בהדף. וזה היפך המציאות והיופי שבתוכה. אוטומט - שייך למכונות לא לבני אדם. ולכן, האדם המציאותי והאמיץ יכול לגלות מציאות טובה יותר אך ורק שהוא יוצא ממסלול האוטומט ונכנס לתדר רגוע יותר הקשור באמונה שלמה שהדברים יסתדרו גם בלי הטרוף והפחד של האדם החרד להישרדותו. אל תשאלו איך. תבטחו. הלא, אם מסלול האוטומט היה כזה מבטיח הוא היה אמור לשחרר את האדם באיזה שהוא שלב, לא?????? ולא רק שלא משחרר, אלא שובה וכולא אותו עוד יותר. זוהי אטי-מות לשמה. מתי נתעורר ונחליט לחשב מס-לול מחדש. יחד עם הפחד, ובאומץ וגבורה ללכת עם הלב שלנו ולחוות כאן את החיים שאנו חולמים עליהם - מלאי אהבה ושייכות. וזה מגיע לכל אחד ואחת מאתנו בזכות ולא בחסד רק נדע אומץ, נדע את השם הטוב. נזכור - המציאות תמיד ״תוכיח״ אותנו עד שנוכיח לעצמנו שאנו אמיצים מספיק ולא מפחדים יותר מכולם. די לפחד! הי לדחף. הבורא רוצה אותנו אנשי אומץ. אומץ - מגלה לאדם את איכותו וגבולותיו - המגלים את השפע והקסם בעולמו. ואני אומרת, ורק מ ניסיוני האישי - אין ממה לפחד! הכל דמיונות. מפחיד? לא לדעת מי אנחנו ועד כמה שאנו אנשים חזקים ואיכותיים - כולנו! מפחיד? להישאר פחדנים! הפחד - הוא אך ורק מנגנון הישרדותי ואנחנו הפכנו אותו למשאת חיים. חלאס. יש חיים, יפים. נזכור! לא להיות - תלושים מהמציאות, ולהיות - שתולים באמיצות. חזק וברוך. [11:13, 12.11.2024] שושנה אלון - עוצמה - עוץ מה'.