הֲכִי נֹחַ לִמְצֹא חֵן (בהשראת סיפור 'נח')
זה עתה סיימנו את פרשת ׳ב(ראש)ית ׳ - המרמזת לנו שהאושר נמצא בבית - בבית הפנימי שבאדם -בנפשו, ומאליו בביתו הגשמי. ושבכל רגע האדם יכול להתחיל מההתחלה ולסלול דרך חדשה לאושר שהוא מייחל לעצמו. וזה תלוי רק בו, במידה ויאשר את עצמו ויבחר בשלום ויפעל למענו. החלטה, היא קודם החלטה פנימית - בינינו לבין עצמנו - זאת שאף אחד לא מעורב בה, ושם להיות כנים: האם אני מסופק מחיי - מהזוגיות שלי, ממקום העבודה שלי וכו׳.. ויותר מכל, האם אני מסופק מעצמי - מההתנהגות שלי, מההשפעה שלי על הסביבה, ומה אני באמת מוכן לעשות כדי להיות טוב יותר ולמלא את הייעוד שלי בעולם הזה לשמו ירדתי ליקום. ומהו יקום - קום/קומי - על עצמך. ומהו עולם? למצוא את הנעלם מתוכנו - החלק הרוחני שרובנו לא מצליחים לאתר מהסיבה שהתרגלנו להסתיר ושכחנו את עצמנו. היעוד הנמצא בתשוקה הכי עמוקה שלנו - בלב שלנו - הדבר שאנו מוכנים לעשות מבלי לקבל עליו תמורה. כן, יש כזה. (התמורה מגיעה מאליו לא בכוונה תחילה). למעשה, בשם שלנו נמצא הרמז הראשון ליעוד שלנו. כל עוד לא נברר מהי התשוקה הפנימית, לעולם נישאר במרד(ף) - במרד אינסופי. ותשוקה מגלים באומץ רב, ע״י התגברות על הפחד החוסם (אותו ניתן לברר בתהליך אישי) אותנו מחוויית החיים הטובה בכל המעגלים. בכל רגע ניתנת לנו האפשרות לעצור - ״הרשות נתונה״ - לבחירה. איזו בחירה? הקשורה במהות, ולא, תהום. ולהבין האם אנו ממשיכים בהרגלים הרסניים שבולמים אותנו, או שאנו מתחילים לבנות מתוכנו הרגלים חדשים שיחזקו בנו את ״התיבה״ שבנפש. אנו הורסים את עצמנו במו ידינו! ורק אנו אלה שיכולים לבנות את עצמנו. (וזה יכול ל התחיל ב- תה על פני קפה, ב- בלימה על פני התפרצות, ב- חמלה על פני שיפוטיות..) ומהי ׳תיבה׳ ברוחניות? תיבה - היא ׳בית׳ בנפש - ׳דעת׳ חדשה שמקורה ׳אלוקות׳/אהבה - שתפקח מתוכנו את הראייה האמיתית והבוגרת שתציל אותנו מן הילדותיות והפורענות (הכעס, האשמה, הכאב..) האישית המתחוללת בתוכנו והמופצת לעבר העולם - כהרס שאין לו הופכין. הרס - המופיע בצורת ׳מבול׳ - קשיים, חובות ומכאובים. ׳מבול׳ - לשון ׳בולם׳. הבורא מרמז לנו לבלום את ההתנהגות שלא מטיבה עימנו ולחזור להתנהגות המטיבה - שכל כולה עוצמה וביטחון. הנחשפים אך ורק לאחר בירור הכאב האישי שכל אחד ואחת מאיתנו מסתיר/ה בתוכו/ה. הבורא מרמז לנו כי גם במבול - יש לב - שמחכה שניגע בו ונלבלב מתוכו. וכל זאת מפרשתנו - פרשת נח. המילים המככבות בפרשת ׳נח׳ הן: מבול - תיבה - נח - אותיות התחלתיות ׳מתן׳. ומהי ה מתנה? למצוא חן בעיני השם. ״אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" - נח הוא משל לאדם המייצג תמימות וצדיקות מול בוראו. משל לאדם שידע את האמת הפנימית - שיש בורא לעולם והכל מושגח בצורה פלאית שהשכל האנושי לא תמיד יכול לתפוס במוחו (מאחר והוא תפוס רק במה שעיניו רואות) ועד לפינץ הקטן ביותר בבריאה - הכל בהשגחה. ומה חלקו של האדם? למצוא חן בעיני עצמו!!! האדם חייב לברר האם הוא באמת אדם טוב בפנימיות שלו ולא במה שהוא מציג לעולם. שם בחדרי חדרים על האדם להסתכל על עצמו ולהודות: יש בי כעס, טינה, שנאה וכו׳.. ולא משנה כרגע מול מי.. קודם לראות את זה, שזה קיים בתוכי, כדי לדעת על מה לעבוד בכדי לעבור למצב של ׳אני מוצא חן בעיני עצמי׳. אז מציאת חן היא שנח לי עם עצמי ואני רואה היטב מה חוסם ממני את האהבה והנוחות עם עצמי. למה אישה וגבר מוצאים חן האחד בשני? כי הם מציגים את התמימות והצדיקות תחילה. לשם אנו אמורים להגיע כל אחד בפני עצמו מה שיביא לזוגיות קסומה ובריאה. נח מצא חן בעיני השם - לכן ניצל! האם אנו מוצאים חן בעיני השם/עצמנו????