אִמָּא יְקָרָה, דְּעִי לָךְ - הַיֶּלֶד שֶׁלָּךְ הוּא ה "מְיַלֵּד" שֶׁלָּךְ.
והכוונה "מיילד" מבחינה רוחנית. לא פעם הרגשת כי הילד ממש מעצבן אותך, עד כדי שאת יוצאת מדעתך? בואי נחשוב יחד, אם ברגע הכעס היה עומד מלאך ופשוט אומר לך ״אימא יקרה עצרי רגע״, הילד הזה הוא שלך, נכון? זאת אומרת שבורא עולם זיכה אותך בילד הזה, נכון? כלומר: את נבחרת להביא אותו לעולם, נכון? בואי ננסה להבין אז למה בכלל רצית להביא ילדים לעולם? האם בשביל שילמד לאכול ולשתות, שיבלה וילמד מקצוע, או בגלל שזוהי הנורמה? וודאי שלא. מה כן לדעתך? אגלה לך, הבאת אותו כדי שהוא יראה לך את הדרך. חשבי לרגע איך מראים לאדם את הדרך ביער חשוך? מביאים לו פנס.. אזי, העולם הזה הוא ה "יער" ו הילד הוא ה "פנס", הוא רק רוצה להאיר בך את מה שאת כבר יודעת וקצת מתקשה לראות וליישם. הבאת את הילד שתוכלי להתמודד עמו גם כשפחות נעים לך, הבאת אותו כדי שהוא הקטן ממך ייתן לך זווית ראייה אפילו בוגרת יותר משלך ותגלי שהוא חכם לא פחות ממך - אימא יקרה, הבאת אותו גם שבדרך אגב ובלי להתכוון, הוא יציק לך בדיוק ברגע הכי לא מתאים וגם שם תלמדי לגלות אמפתיה וסבלנות, הבאת אותו כדי שתעשי השתדלות פעם אחר פעם למענו ללא שום ציפייה לתמורה. אמא יקרה - הילד שלך לא חייב לך כלום מלבד לכבד אותך, את זוכרת?! את הבאת אותו, לא הוא, אותך. השם נתן לך, את נותנת לילד וכך הלאה. ברגע שתחכי לקבלה גשמית ממנו: שיסדר את החדר, שיעזור בבית, שילך לקנות לך דבר מה וכו'.., תחסמי את רצף הנתינה ותגיעו למבוי סתום, חבל! כל הסוד הוא לקבל את הילד כמו שהוא על כל ילדותו ונעוריו ולתת לו אהבה! הוא כבר יתעצם מאליו ויגבר בו הרצון לעזור ולתת בחזרה. *חשוב לציין כי כל עניין חינוך הילדים הוא עניין מאתגר ואפילו קשה מאוד, אך ברגע שנבין למה הילד הגיע לעולם, נדע למנן את הציפיות והכעסים שנולדים בעקבותיהם. ופשוט נאפשר לילד/לנער, לילדה/לנערה מרחב התפתחות שיטיב עמו, תוך שימת גבולות אפשריים. אחרי הכל גם אנחנו הורים מתבגרים...בלמידה מתמדת יחד עם ילדינו. אם ככה: בהסתכלות רחבה יותר, עלינו להבין כי הילד מעניק לנו דרך, הילד מעניק לנו דרכי התמודדות, הילד מעניק לנו דרכי אמפתיה וסבלנות. ויותר מכל הילד מלמד אותנו לאהוב בלי תנאי! שזהו עיקר שליחותו בחייך - אמא יקרה. אלו, כל ההצקות למיניהן, הן הדרך שלו להגיע אלייך, אפשרי לו, אל תתנגדי לו כי הוא לא ענה על ציפיותייך.. פשוט תראי לליבו - מדוע אינו מצליח לעשות, מה הוא צריך ממך ולא מה את צריכה ממנו - זה לפתח בנו ארך אפיים עם ילדינו, שתסייע לנו לפעול מתוך אמפטיה וכבוד לילד ולא מתוך מאבק אישי שלנו שנופל על הילד. בהסתכלות עוד יותר רחבה, הילד שלנו דומה לבורא עולם, בדיוק מה שבורא עולם מבקש ממך אימא יקרה, הילד שלך מבקש ממך - תשומת לב, יחס והרבה אהבה. אם כך, את כבר מבינה שהבורא לא טועה, הוא נותן לך בדיוק מה שאת צריכה כדי לתקן את דרכיך רק תשכילי לראות את הילד כ- פנס, כמתנת אל, כאוצר, שכל תפקידו הוא לעשות איתך שלום, לחיות איתך באהבה ובהרמוניה. אמא יקרה, מצאי בכל ילד מה מציק לך בו, והביני שזה קיים אצלך - לדגמה: הילד לא מכבד אותך, נסי להבין איפה את לא מכבדת אותו. אל לנו לכפות על ילדינו את מה שלא היינו רוצים שיעשו לנו. אימא יקרה - כשתסכימי לראות אותך דרך הילד, תמצאי אותו והוא אותך. אל תתעלמי מהילד שלך - הוא מבקש אותך שמחה יותר, והוא ילחם על זה כל עוד נפשו בו וכל עוד הוא בשליטתך, אחרת, הוא יצא לעולם עם חסך עצום ויחפש ״אימא״ אחרת שתחבק אותו, אבל היא תדע רק לחבק ולא לדעת לליבו כמו שאת לא ידעת, אימא יקרה. ואם יש לך כמה ילדים ואת תוהה באיזה ילד מדובר? אז בזה שהכי מוציא אותך מדעתך, הוא האוצר שבך. אנו טועות לחשוב שהילד מציק אך הנכון הוא שאת מציקה לו אימא יקרה, שאת לא רואה אותו, וגם זה איפה מדויק, כי בלעדייך הילד לא היה זוכה להכיר את השליחות שלו...תודה ענקית אימא יקרה - ילד שלך נשלח... *הטור נכתב לאימא, אך תקף בוודאי גם לאבא.