אֵין הוֹד מִלְּבַדָּהּ
כולנו מכירים את המשפט: ״אין עוד מלבדו״. בנקודה מסוימת בחיים אנו לא רק מכירים את המשפט, אלא אנו מגיעים לידיעה שאין משהו אחר מלבד האמונה בהשם. ראו את הסוד במילה אמונה. אמונה מורכבת מהאות אלפ והמילה מונה, כלומר: האמונה - מונה את הפלא!! מהו הפלא? הידיעה שאמונה באחד היא המנייה שהכי כדאי לו לאדם להשקיע בה. ומכאן, כי ניתן לומר את המשפט גם בלשון נקבה ולשנות את העוד ב הוד: ״אין הוד מלבדה״ - מלבד האמונה! אדם האוחז באמונה בהשם ובידיעה שהכל זה הוא וממנו, זוכה לחוות את ההוד/היופי בחיים. הדרמה מתחלפת בהבנה שזוהי הקרנה חיצונית הנובעת מתוך המרד האישי המתחולל בנפשו של האדם, הכעס מתמעט והחיים מקבלים צורה של השלמה ושלום. בלא דבקות באמונה, האדם חיי במרד אינסופי ולא ממצה את יכולותיו הפלאיים שהושרשו בו למען תכליתו בעולם, וזה הצער שלמעשה האדם חווה בנפשו. שאינו מגלה את ההוד שהוא. יחד עם האמונה הפלאית, ניתן לשייך את המשפט: ׳אין הוד מלבדה׳ לאישה! אם רק הזכרים היו יודעים את מעלת האישה בחייהם, הם היו יכולים לכבוש כל פסגה אליה הם שואפים להגיע, מדוע? כי האישה היא מעין המקפצה של האיש. ראו איש ו אישה, מילים כמעט זהות מלבד האות ה׳ באישה, המבטאת את התוספת, איזו? ה - גמטריה 5, חמש - אותיות שמח, ואומר שאישה היא השמחה של האיש, ככתוב: ״כל השרוי בלא אשה - שרוי בלא טובה ובלא ברכה ובלא שמחה ובלא שלום״ (יבמות סב,ב). ולכן עשה לאיש עזר כנגדו, האיש הולך נגד עצמו, האישה קיבלה תפקיד ליישר אותו. אך מה, ניתן ליישר רק את האיש שבאמת חי את השם ודרכו. אנו בדור שקצת התבלבלנו ואם לא נחזיר עטרה ליושנה נטיל על עצמנו פור והפך שלום שמחה ואמונה, וכדי להחזיר זה מתחיל במחשבה - בידיעה שסדר אמיתי יכול להירקם רק שהאיש ידע בליבו שהוא חפץ בעיקר בחייו והיא האישה והאמונה כאחד. אחרת, שלא יתלונן מדוע חייו הפקר. כמו-כן, גם על האישה מוטלת משימה ללמוד מהו איש והילד הפגוע שבתוכו, וכשהשניים לומדים את החכמה הפנימית של החיים, ומגיעים לאמונה שלמה כל שנותר הוא לפעול למען הדבר - לפעול למען השלום והשמחה לאישה ומאליו האיש זוכה. ולא להוציא את כל האנרגיות למען הפרנסה, שהיום כולנו יודעים שאינה מועילה ממש, ואם נשאל מהי הברירה? בוודאי לעבוד יותר מול האישה מול הקשר ולא, שקר!!! ולמה? כי אם איש אינו מתאמץ לשפר את יחסיו מול האישה, בעומק, הוא נשאר עדיין ילד פצוע ומאשים! ואילו איש המבין לנפשו ולנפשה, נמצא שמכבד את אשתו ומייקר אותה, וגם אם יעבוד מעט תהיה לו ברכה, מה שלא קורה בד״כ לאיש שעובד קשה מאוד שאינו מוצא ברכה בחייו. יש חוקיות פלאית הפועלת בתוך גופנו, וישנה חוקיות אוניברסלית הפועלת מחוצה לנו, אין משחקים, כשלא פועלים עפ״י החוקים הנאורים, ניזוקים. זכרים יקרים - הפעם אני מסיימת את הטור בפניה אליכם, הפנימו - האישה היא הנקבה לשון נקב - יש בה חלל שרק האיש יכול למלא! היא כלי הקיבול להולדה לחיים ולברכה… אתם הזכרים - לשון רכז ו זכר, זכרו - אין הוד מלבדה! חזק וברוך.
*מהי הבעיה העיקרית בדורנו, שהאיש חושב בתפיסתו המעוותת, שאישה אחרת תמלא את נפשו הכואבת והחסרה, ואז הוא יוצא לאישה ועוד אישה ואז מבין שגם הן אינן ממלאות את נפשו, ושם הוא מתרסק, אך גם יכול להבנות מחדש לפי ה הנחייה האלוקית - אין הוד מלבדה. *מדוע האיש מניח שאחרת תמלא את נפשו? מהסיבה שרע לו עמוק פנימה ואינו מסוגל לעשות עבודה רצינית ובוגרת עם עצמו, הוא מניח שאחרת תעשה זאת במקומו. ילד!!! מסקנה: כדי שהאיש יראה באישה האחת, הוא חייב להגיע לידיעה שאין הוד מלבדה. היא - הטוב והמטיב, וכל מחשבה אחרת היא לא אחרת מאשר דמיון מופרח של האגו. זהו ההבדל בין איש בריא בנפשו, לאיש חולה בנפשו. איש בריא - רואה את האחת, איש חולה - רואה את כולן. התורה אוחזת בד(ע)ת, הדת למשמרת. תודה להשם. הוא המכתיב לי, אני הכתבנית בעולם שכולו משפט.